<h1>כל בו הלכ' עשי"ת סימן ס"ה</h1>
<h2>דף טז.</h2>
וכשם שמחשבה פוסלת את העבודה כשאינה מחשבה ראויה לקרבן. כך בתפלה. וכשם שחוץ לזמנו וחוץ למקומו מפגל, כך חוץ למקומו הראוי לתפלה וזמן הראוי לתפלה. וכשם שנבחרו הכהנים שהם בני לוי לעבודה, לפי שנדבק אותו השבט להקדוש ברוך הוא, כך יש להעמיד אדם כשר וירא שמים ודבוק בדרכי ה' לשליח צבור להתפלל על הצבור, שהתפלה במקום עבודה. ורז"ל אמרו שראוי למנות מי שטפולו מרובה וביתו ריקן, ופי' מאי ריקן, ריקן מעבירות, כלומר הוא צדיק. והרמב"ם ז"ל פירש שלא יהיו בו ובבני ביתו ובכל קרוביו ובכל הנלוים עליו בעלי עבירות, אלא יהיה ביתו ריקן מעבירות. וכשם שצריך שילמדו הכהנים ה' שנים בהלכות עבודה, קודם שיעבדו, כמו שדרשו ז"ל דכתיב בן חמש עשרים שנה, וכתיב בן שלשים שנה, כך צריך שירגיל עצמו וילמוד סדר התפלה וקריאת התורה זמן מרובה, קודם שיעמוד להיות שליח צבור, כדי שיהיה בקי יפה יפה, וכך אמרו ז"ל לעולם יסדיר אדם תפלתו אחר כך יתפלל. (ומהם) [ואמנם] פסקו שאין החיוב כל כך אלא בתפלות של ראש השנה ויום הכפורים ושל פרקים, אבל בשאר ימות השנה לא צריך. וכמה הוא פרקים, משלשים יום ולהלן. ואם יודע בעצמו שהוא אינו בקי מאד וידע להשמר אפילו משגגה, אין לו להכניס עצמו בעבודת ה' בדברי קדושה, להיות אמצעי בין ישראל לאביהם שבשמים.
